<h1>בה"ג הלכ' כתובות</h1>
<h2>דף לג:</h2>
פיתוי קטנה אונס הוא, ואונס בישראל מישרא שרי.
<h2>דף לד:</h2>
אמר רב נחמן אמר שמואל כל ששהת אחר בעלה עשר שנים ולא נשאת שוב אינה מתעברת. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שאין דעתה לינשא אבל דעתה לינשא מתעברת.
<h2>דף לז:</h2>
תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו וולדות זה לזה, ונמצא אח נושא את אחותו. אל ישא אדם אשה ובלבו לגרשה שנאמר (משלי ג', כ"ט) אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך.
<h2>דף סב:</h2>
ואף על גב דאית ליה בנים אסיר ליה למיקם בלא איתתא. ואע"ג דאית ליה בנים שרי ליה לזבוני ספר תורה ומנסב אשה בת בנים וקיומי פרייה ורבייה, דאמר רבי יוחנן משום רבן שמעון בן גמליאל (מגילה כ"ז.) אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה, ותניא (יבמות ס"ב:) ר' יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, שנאמר (קהלת י"א, ו') בבקר זרע את זרעך וגו', ר' עקיבא אומר למד אדם תורה בילדותו ילמד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר בבקר זרע את זרעך. אמר רב מתנה הלכה כר' יהושע, אלמא אע"ג דאית ליה בנים שרי ליה לזבוני ספר תורה ומנסב איתתא בת בנים.
<h2>דף סג:</h2>
ומאן דלא עסיק בפרייה ורבייה כאילו שופך דמים, שנאמר (בראשית ט', ו') שופך דם האדם וסמיך ליה (שם ז') ואתם פרו ורבו.
<h2>דף סד.</h2>
והיכא דאיעברא ואפילה בגו עשר שני, מונה לה עשר שנים משעה שהפילה. והיכא דאיעברא ואפילה תלתא זמני, הוחזקה בנפלים, ונפקא לאלתר ולא צריך למשהה בהדה עשר שני, דתנו רבנן (ס"ה:) הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה בנפלים, וכי הוחזקה בנפלים לדידיה דאמרינן שמא לא זכה ליבנות ממנה, אבל כתובה אית לה.
והיכא דנסיב איתתא ושהא בהדה עשר שנין ולא ילידא ליה, לא שרי ליה למיבטל מפריה ורביה, אלא מתבעי ליה לגרושה ומינסב אתתא אחריתי בת בנים ואולודי בני, דתנן (יבמות ס"ד.) נשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל אלא יוציא ויתן כתובה, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (בראשית ט"ז, ג') מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין. והיכא דלא קא מגרש לה מעשינן ליה לבעל בעל כורחיה, דכמה דאיתיה גביה סבר דילמא השתא מיעברא, ולא נסיב איתתא אחריתי, דאמר רב יהודה אמר רב אסי (כתובות ז'.) אין מעשין אלא לפסולות, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה מעשינן ליה לאפוקה.
<h2>דף סד:</h2>
תנו רבנן נשאת לראשון ומת לשיני ומת לשלישי לא תינשא דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר לשלישי תינשא לרביעי לא תינשא, והלכה כרבי בנשואין ומלקיות. פירושא, בכל מקום שנאמר ונכרתה דינו בידי שמים, כיון דאיכא אדם חייב מלקות ולקה וחזר ושנה בה אינו חייב מלקות, אלא דינו בידי שמים, כדאמרינן מי שלקה ושנה בית דין מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שיבקע כריסו דברי רבי, רשב"ג אומר ילקה פעם ראשונה ושנייה ושלישית מכניסין אותו לכיפה (דברי רבי). וכיפה זו מקום דחוק הוא מלא קומתו של איש הוא בעמידה ואין שם ישיבה ולא פישוט ידים ורגלים.
<h2>דף סה.</h2>
וכי נפקא מגבינן לה כתובתה, מאי טעמא, דכיון דאיהו מיפקד אפריה ורביה והיא לא מיפקדה, אמרינן הוא ניהו דלא זכה ליבנות ממנה. גרשה ראשון שריא לאינסובי למי שאין לו בנים ומשהא בהדיה עשר שנין, ואי לא ילדה תצא ותיטול כתובתה, לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים, דתנו רבנן נשאת לראשון ולא היו לה בנים, לשני ולא היו בנים, לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים. ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה, והוא שלא הכיר בה, אבל הכיר בה יש לה כתובה. ואם אומר לה ראשון ושני החזירי לנו כתובה ששילמנו לך שנישואיך נישואי טעות היו, אין מחזרת להם כלום, שיכולה לומר להם עד עכשיו לא לקיתי. ואם נשאת לשלישי ולא היו לה בנים, ונשאת לרביעי והיו לה בנים, וחזרה על השלישי ואמרה לו שלם לי כתובתי שהרי היו לי בנים, אין משלם לה כלום יכול הוא שיאמר לה עד עכשיו לא נתרפית.
איתמר היא אמרה מיניה והוא אמר מינה, אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת, מאי טעמא, היא קים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה ביורה כחץ, דמאן דמחי ליה גירא הוא מרגיש ביה, ואלא דקתני התם השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה אלמא לא מהימנא, התם לאו משום דלא מהימנא, אלא משום דאמרי רבנן מתבעי למיעבד הכי דלא מפקדא, והני מילי היכא דאינה באה מחמת טענה אבל באה מחמת טענה תצא ותטול כתובה, ואע"ג דלא שנינן בדוכתיה, לפום מאי דאקשינן שנינן, ולעולם מסקנא הכי. אידך נמי, (ס"ה:) היכא דהוא אמר אפיל והיא אמרה לא אפילי, א"ר אמי הוה עובדא ואמור בי מדרשא כי האי גוונא הימוני מהימנא, מאי טעמא, אע"ג דאיכא למימר עיניה נתנה באחר, אם איתא דעבר ואפילה לא הוה מחזקא נפשה בעקרתא דחיישין לה אחריני ולא נסבין לה.
והיכא דאית ליה בני מינה וניחא ליה למינסב עלה איתתא אחריתי, אית ליה רשותא, דאמר רבא נושא אדם כמה נשים על אשתו, והוא דאית ליה למיזנהו שאר כסות ועונה, ואי מעכבא עליה לאו כל כמינה.
<h2>דף סה:</h2>
הוא אמר אפילו תרי והיא אמרה אפילו תלתא, אמר רבי יצחק בן אלעזר הוה עובדא ואמרו בי מדרשא כי האי גוונא הימוני מהימנא, ואע"ג דאיכא למימר עיניה נתנה באחר, אי לאו דאפיל תלתא זימני לא הוה מחזקא נפשה בנפלים דחיישין לה אחריני ולא נסבין לה.
האיש מצוה על פרייה ורבייה אבל לא האשה, רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר (בראשית א', כ"ח) ויברך אתם אלהים וגו', וליתה לדרבי יוחנן בן ברוקה מדקמשנינן אליבא דרבנן וכבשה כתיב, ועוד קאמרינן יהודית דביתהו דרבי חייא הוה לה צער לידה, שנאי מאנה ואתאי לקמיה, אמרה ליה אשה מיפקדא אפריה ורביה או לא, אמר לה לא, אזלא ושתאי סמא דעקרתא, לסוף אמר לה איכו השתא ילדת לי כריסא אחריתי, דאמר מר יהודה וחזקיה אחי פזי וטוי אחואתא.
והיכא דהוה אית ליה בני מאיתתא אחריתי והיא לית לה בני ואמרה שהיי לי עשר שני ובעיא אנא למיפק ואינסובי לגברא דליהוו לי בני, תצא שלא בכתובה, מאי טעמא, דהיא לא מיפקדא אפריה ורביה, ואי ודאי באה מחמת טענה והוא דאמרה לאו משום פרייה ורביה אלא דבעיא אנא חוטרא לידה ומרא לקבורה, טענתה טענה ומיחייב לאגבוייה כתובתה, והוא דשהיא עשר שני, ואינמי הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה.
<h2>דף סו.</h2>
איתמר המכנסת שום לבעלה היא אומרת כליי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן, הדין עם מי, רב יהודה אמר הדין עמה, רבי אמי אמר (ס"ו:) הדין עמו, רב יהודה אמר הדין עמה מפני שבח בית אביה דידה הוו, ר' אמי אמר הדין עמו כיון דאמר מר אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו ברשותיה קיימי וכי דידיה דמו. תניא כוותיה דרב יהודה המכנסת שום לבעלה ורצה בעלה למכור לא ימכור, ולא עוד אלא אפילו הכניס לה משלו אם רצה הבעל למכור לא ימכור, מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ואמר בעל מוציא מיד הלקוחות. אמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודה שאמר משום שבח בית אביה דידה הוו, אמר ליה רבא לרב נחמן והתניא כוותיה דרבי אמי, אמר ליה אף על גב דתניא כוותיה דרבי אמי מסתבר טעמא דרב יהודה משום שבח בית אביה.
<h2>דף סו:</h2>
(ב"ב מ"ט:) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה, מקחו בטל. מן האשה וחזר ולקח מן האיש, מקחו קיים. אמר רבה בר רב הונא באותן שלש שדות אחת שכתב לה בכתובתה ואחת שייחד לה בכתובתה ואחת שהכניס לה שום משלו, (שם נ'.) אבל בנכסי מלוג אף על גב דלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו בטל, ודאי זבינת ליה איהי לגברה ואזל הוא וזבין, אי נמי זבינן תרויהו בבת אחת, הוו זביניהו זביני. ואיתתא דזבינת נכסי מלוג בחיי בעלה ואמרה דלאחר מיתת בעל זבין, כי מיית בעל הוו זביני זביני. ואיתתא דזבינת נכסי מלוג בחיי בעלה ומתה, לא הוו זבינה זביני, דאמר ר' יוסי ברבי חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. והיכא דזבין גברא בנכסי אשתו ומת האשה מוציאה מיד הלקוחות. (יבמות ס"ו:) מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ואמר אם מתה אשה בעל מוציא מיד הלקוחות וכל שכן שאם מת הבעל שהאשה מוציאה מיד הלקוחות, והני מילי היכא דקנו מבעל ברישא, דיכולה אשה שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי, אבל קנו מאשה ברישא והדר קנו מבעל זביניהו זביני. וכל אימת דיתבא תותי בעל וירשה נכסי מלוג לית לה רשותא למיתן מתנה מנהון לשום אינש לא ממקרקעי ולא ממטלטלי אלא מרשותא דבעל.
ההיא איתתא דעיילא ליה לגברא איצטלא דמילתא בכתובתה שכיב שקלוה יתמי פרשוה אמיתנא אמר רבא קניה מיתנא. אמר ליה גנאי בריה דרב יוסף בריה דרבא לרב כהנא והאמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודה, מי לא מודה רב יהודה היכא דמחוסר גובייאנא אי מיגניב או אבד לא מיחייב יתמי לשלומי, הילכך ברשותיהו קאי, רבא לטעמיה דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד.
<h2>דף סז.</h2>
אמר רב יהודה הכניסה לו שני כלים באלף זוז ושבחו ועמדו על שני אלפים, אחד נוטלתו בכתובתה ואחד נותנת דמים ונוטלתו משום שבח בית אביה.
<h2>דף פ:</h2>
תניא איזהו בן שמונה, כל שלא כלו חדשיו, רבי אומר סימנין מוכיחין עליו שערו וציפרניו שלא גמרו. ואלא הא דעבד רבה תוספאה באשה שהלך בעלה למדינת הים ואישתהי בעל תריסר ירחי שתא וילדה, ואכשריה, כמאן כרבי דאמר משתהי, לא, כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל דאמרי משתהי, הוא דעבד כרבים עבד.
